ירושלמי- קודש ותרומה מאוחדים

בפתח הדברים נודה לרבונו של עולם על הדור המופלא בו זכינו לחיות, ועל תורת ארץ ישראל שהולכת ופותחת את שעריה להתגלות. אחת בשנה, לכבוד יום ירושלים, אנו מציעים לכל מי שיש בידו לפרסם את תורתה של ירושלים, על ידי פרסום הקישור לקבוצה זו בתפוצות שונות או בסטטוס וכדו'. זכות הפצת התורה הגדלתה והאדרתה תעמוד לכולנו בעז"ה להחיש גאולה וישועה. צירפנו בהודעה נפרדת את הקישור.

השבוע עסקנו בסוגיא במסכת מכות, המבררת את משמעותו של הכתוב בתחילת פרשתת תזריע, ביחס לטומאת יולדת - "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע". נחלקו ריש לקיש ורבי יוחנן מהו ה"קֹדֶשׁ" הזה. ריש לקיש אומר שזו אזהרה לטמא שלא יאכל קודש (קודשי מזבח). ורבי יוחנן אומר שזו אזהרה לא לאכול תרומה, שכן גם תרומה נקראת קודש בכמה מקומות. לכן ריש לקיש לומד אזהרה לתרומה מכתוב אחר, ורבי יוחנן לומד אזהרה לקודש מכתוב אחר.

זכינו שבסוף ש"ס וילנא יש הגהות "יפה עינים", שתמיד מאירים את עינינו מה אומרים בירושלמי על הנושא הנידון. והוא מביא ירושלמי במסכת שבת (טז ג), שם דורשים מכתוב זה גם קודש וגם תרומה: "תני: "בכל קדש לא תיגע" – לרבות התרומה." זאת אומרת, אמנם עיקר הכתוב עוסק בקודש, אבל מתיבת "בְּכָל" מרבים גם את התרומה.

נחלקו אפוא התלמודים. לפי הבבלי או שהכתוב עוסק בקודש או בתרומה. ובירושלמי - בשניהם: "בְּכָל" - לרבות את התרומה.

מה שורש המחלוקת?

זכינו זכות נוספת, בספר "קהלת יעקב" שהוא מפתח נפלא לפנימיות התורה, ובערך "תרומה" הוא מפנה לדברי הזוהר הקדוש בפרשת משפטים (דף קא), שמסביר את ההבדל בין קודש לתרומה. התרומה שייכת לבחינת אשה, והקודש לבחינת איש. על פי זה הזוהר מסביר הבדלים בין הלכות תרומה להלכות אכילת קדשים.

בפנימיות התורה מבואר שבארץ ישראל יש ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה (דוגמת איש ואשה), משא"כ בחו"ל. לכן בתלמודה של ארץ ישראל הקודש והתרומה הולכים יחד, ובתלמודה של בבל כל אחד מהם מופיע בפני עצמו, ואין את החיבור ביניהם.